ההיסטוריה של מחוך לעקמת "בוסטון ברייס"

כיצד נולד הרעיון של מחוך לעקמת?

כיום נראה לנו כמעט מובן מאליו כי עקמת קלה עד בינונית מטופלת באמצעות מחוך לעקמת. העיקרון שעומד בבסיס הטיפול הוא ההבנה כי עקמת אידיופטית מתפתחת בגיל ההתבגרות, כאשר העצמות עדיין רכות ולא קיבלו את צורתן הסופית. תהליך הצמיחה המואץ גורם לחוליות עמוד השידרה לסטות לצדדים. הפיתרון המתבקש, אם כן, הוא להפעיל עליהן לחץ נגדי באמצעות מחוך מתקן, באופן שיכוון אותן אל הקו הסימטרי הטבעי של עמוד השידרה. ככל שהטיפול בעקמת בגיל ההתבגרות מצליח, התקדמות ההתעקמות של עמוד השידרה נעצרת, והמטופל יכול להמשיך בשיגרת חייו. ללא טיפול כזה, עלולה העקמת להגיע עד 50 מעלות ויותר – מצב שקשור לסיכון גבוה להחמרה מתמשכת גם בגילאים מבוגרים יותר, עד כדי סיכונים בריאותיים.

מחוך מתקן לעקמת – הניסיונות הראשונים

אך למעשה הטיפול באמצעות מחוך מתקן הוא עניין צעיר יחסית: הניסיונות הראשונים החלו לפני כ-150 שנה בלבד: התיעוד המוקדם ביותר הוא של מחוך לעקמת מאמצע המאה ה-19(!), מחוכים מוקדמים אלו הגיעו עד הצוואר וכללו מערכת מסובכת של רכיבים. ולכן היו מסורבלים מאוד לשימוש. בנוסף, הם הצריכו יציקת דגם גבס עבור כל פציינט ופציינט, ולכן גם תהליך הכנתם היה ממושך ולא יעיל.

הניסיון הראשון לעצב מחוך לעקמת שמסתיים מתחת לקו הזרועות, ולכן ידידותי יותר לשימוש,  נעשה בבוסטון באמצע שנות החמישים של המאה הקודמת. אך מחוך זה, שיוצר משילוב של מתכת, עור ובד, לא איפשר את מיקוד הלחץ על החוליות הרלוונטיות. גם בעיית הייצור הנפרד טרם נפתרה, על אף ההתקדמות אל חומרי גלם פלסטיים – עבור כל  מחוך לעקמת נבנה דגם גבס של גוף הפציינט, וסביבו נוצקה תבנית מפלסטיק.

פריצת הדרך: מחוך לעקמת בשיטת "בוסטון ברייס"

רק ב-1972 המוצא מחוך לעקמת מסוג "בוסטון ברייס" כתוצאה משיתוף פעולה של היזם ביל מילר וד"ר ג'ון הול.

פריצת הדרך אירעה כאשר ביל מילר הגיע לבוסטון, התבונן בתהליך והגיע לתובנה פורצת דרך: כשם שקניית נעליים אינה מצריכה יציקת גבס של כף הרגל עבור כל לקוח, אלא המידות השכיחות ביותר משמשות ליצירת דגמים סטנדרטיים המתאימים לרוב האוכלוסיה, כך גם לגבי מחוכים. אם נצליח להגדיר את הפרופורציות השכיחות ביותר, הן יוכלו לשמש כבסיס ליצירת מחוכים ללא מדידת גבס! רעיון מהפכני זה היה היסוד לשיטת "בוסטון ברייס" ליצירת מחוך לעקמת. מילר התחיל עם שישה דגמים, שייצגו את מידות הגוף הנפוצות ביותר, ושיטתו הורחבה בהמשך עד ל-30 דגמים, המכסים מידות גוף מגוונות, מילדים צעירים מאוד ועד בני נוער במידות גדולות, ומאפשרים גם יצירת מחוכים במידות מיוחדות במקרה הצורך. שיטה זו לבניית מחוך לעקמת איפשרה לראשונה סטנדרטיזציה של הייצור, קיצור משמעותי של הזמן עד לקבלת המחוך והתחלת הטיפול, וביצוע מעקב שיטתי לבחינת התוצאות.

לאחר ההצלחה הראשונית הוכנסו במחוך לעקמת של בוסטון ברייס עוד שיפורים: נוסף הדגם הנמוך, שהתגלה כיעיל יותר לטיפול בעקמת מותנית שאינה מלווה בעקמת משנית גבית, ומבנה המחוך עוצב עם לורדוזיס (שקע מותני) נמוך של 15 מעלות, באופן שנותן מענה להיפרלורדוזיס שנוטה להתפתח במצבי עקמת.

הצלחת המחוך לעקמת הביאה עימה חיקויים רבים, עד ש"בוסטון ברייס" הפך לשם נרדף למחוך לעקמת. ואולם, אך רק מחוכים הנבנים בשיטת בוסטון ברייס, עם הדגמים המקוריים של חברת בוסטון ברייס העולמית, זכאים להיקרא בשם זה. מחקרים שנערכו ע"י המכון לחקר העקמת הוכיחו את יעילותם הגבוהה של מחוכים אלו ואת הצלחתם בטיפול בעקמת ומניעת התערבות ניתוחית.